פסק דין (חלקי)
פתח דבר
התובע היה שותף בחלקים שווים עם הנתבעים 1-2 בנתבעת 3 (להלן – החברה). תביעתו זו הוגשה בטענה כי היה עובד שכיר בחברה ועל כן הינו זכאי לזכויות שונות הנובעות מיחסי עובד ומעביד.
במקביל הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעים, שעניינה יחסי השותפים בחברה, והיא הועברה לבוררות, בהתאם להסכם בין הצדדים. ביום 29.5.13 ניתן פסק הבוררות ולאחר בקשות נוספות שהוגשו לבורר והוכרעו על ידו, הגיש התובע לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לביטול פסק הבוררות (35283-06-13). עיון בתיק מעלה כי ביום 27.2.14 ניתן פסק דין הדוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות ובהתאם מורה על אישור פסק הבוררות.
בהחלטה מיום 16.9.13 שניתנה בבקשת הנתבעים לצרף את פסק הבוררות (בטרם אושר) כראיה בתיק, נקבע כי בשלב ראשון יסכמו הצדדים בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד ולאחר מכן, לכשיכריע בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבורר, יוכרעו יתר הסוגיות, בין היתר לנוכח טענות הנתבעים בדבר קיומו של מעשה בית דין ביחס לפלוגתאות מסוימות.
נדון אפוא להלן בסוגיית קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לחברה.
טענות הצדדים וההליך שהתקיים בפנינו
בתביעה המקורית (26.4.10) עתר התובע להורות לנתבעים לשחרר לפקודתו את הכספים אשר נצברו לזכותו בקופת הגמל, הראל חברה לביטוח בע"מ. בכתב תביעה מתוקן (11.7.11), עתר התובע לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין העדר שימוע, וזאת בנוסף לשחרור קופת הגמל כאמור בכתב התביעה המקורי.
בסע' 13 לכתב ההגנה המתוקן טענו הנתבעים, אשר יוצגו יחדיו, כי "התובע היה בעל שליטה בנתבעת 3 ולצד היותו חלק מבעלי החברה, עבד בה גם כשכיר בתפקיד איש שיווק של החברה. התובע היה אחראי על כל מערך השיווק ללקוחות החברה באיזור נהריה כרמיאל, איזור תפן ושלומי וכן איזור העמקים". עוד טענו הנתבעים בכתב ההגנה המתוקן כי התובע התפטר מעבודתו ולולא היה מתפטר, ניתן היה לפטרו ללא פיצויי פיטורים; כי התובע סיים עבודתו בחברה כשהוא ביתרת חופשה שלילית וכי כנגד כל סכום שמגיע לתובע אם בכלל, יש להתיר לחברה לקזז 191,500.35 ₪ (סע' 22-23 לכתב ההגנה המתוקן).
במסגרת שני הדיונים הראשונים שהתקיימו בתיק, הודיעו הצדדים על המוסכמות הבאות (עמ' 5, ש' 17; עמ' 8, ש' 19):
א.התובע הועסק, בנוסף להיותו שותף, בנתבעת 3. התובע החל לעבוד ביום 25.9.06 וסיים סיום 30.4.09. הצדדים לא חתמו על חוזה עבודה.
ב.התובע קיבל תלושי שכר מהלך העסקתו והתלושים משקפים את שכרו בפועל. שכרו של התובע היה על בסיס חודשי.
ג.בגין שתי שנות עבודתו האחרונות זכאי התובע לדמי הבראה בסך 3,861 ₪, מהם שולמו לו 2,000 ₪ בחודש 7/08 (בכפוף למחלוקת אם יש לזקוף הסכום על חשבון שנים קודמות).
ד.התובע היה זכאי ל-32 ימי חופשה בכל תקופת עבודתו, וזכותו לפדיון כפופה להוכחת ניצול בפועל.
ה.ככל שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים אזי השכר הקובע הוא 5,820 ₪.
התובע הגיש תצהיר שלו בלבד ואילו הנתבעת הגישה את תצהירו של מר ירון אדלר, הבעלים של הנתבעת 1 (להלן – אדלר) וביקשו לזמן את מר יובל שרף. בדיון הוכחות מיום 2.12.12 העידו התובע ואדלר ובדיון הוכחות מיום 2.1.13 העיד מר יובל שרף, אשר נדרש צו הבאה לשם הבטחת הגעתו למתן עדות.
לאחר שהתובע הגיש סיכומיו בתיק, ביקשו הנתבעים להגיש את פסק הבוררות, אשר בינתיים התקבל בידיהם כראיה בתיק וכן ביקשו להאריך את המועד להגשת סיכומיהם עד לאחר קבלת החלטה בבקשתם. התובע התנגד לצירוף פסק הבורר כראיה מנימוקים שפירט וביום 16.9.13 הוחלט שמכיוון שגם הבורר דן בשאלת סיום היחסים בין הצדדים, עשויה להיות לקביעותיו נפקות, ככל שפסק הבוררות יאושר על ידי בית משפט ועל כן נקבע כי בשלב ראשון תידון שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, ולאחר שבית המשפט יכריע בבקשה לביטול פסק הבורר, תוכרענה יתר הסוגיות הדורשות הכרעה.
לא למותר לציין כאן, שלכאורה לפי הסכמות הצדדים לא התגלעה כלל מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ואף על פי כן, בסיומו של הדיון האחרון, הנתבעים עמדו על כך שיש לקבל הכרעה שיפוטית בעניין זה, שכן לדידם בנסיבות הייחודיות של יחסי הצדדים, ובהיותו של התובע בעלים בחברה, אין מקום לבחון את סוגיית הזכויות בטרם תוכרע שאלת מהות היחסים (מסיבה לא ברורה הדברים לא מוצאים ביטוי בפרוטוקול).
בסיכומיהם טענו הנתבעים כי "לא הכחישו את קיומם הפורמלי של יחסי עובד ומעביד", אך לצד זאת התקיימה מערכת יחסים בה היווה התובע גורם ניהולי בחברה. הנתבעים הפנו לעדויות מהן עלה כי התובע לא נדרש לדווח לאף גורם מעליו וכי עובד החברה, מר שרף, נדרש לדווח לתובע, כמו גם לשאר השותפים בחברה. עוד טענו הנתבעים כי למעשה יש לתת נפקות לעובדת היותו של התובע בעלים בחברה.
דיון והכרעה